<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרצ"ה</h1>
<h2>דף סז.</h2>
[זבחים ע"ח ע"א] דאמ' ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבלל זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ריבה מין על חברו ומבטל ליה ש"מ תלת ש"מ איסורין מבטלין זה את זה וש"מ נ"ט ברוב לאו דאוריית' וש"מ התראת ספק לאו שמה התראה. הרי איסורין מבטלין זה את זה זהו חידוש שאע"פ שיש כאן כזית בכדי א"פ במין בשאינו מינו והא דתנן [פסחים מ"ד ע"א] המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתו כו'. ואמ' רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הואיל וזר לוקה עליה בכזית. והתם במין בשאינו מינו הוא. וכל הני דפריך ליה שני מדוכות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהם ב' קדירות כו'. כי מין בשאינו מינו טעמו וממשו שוין הן בכדי א"פ. וכדדרשי' ממשרת וכל משרת ליתן טעם כו'. וכן לכל איסורין שבתורה כמפורש לעיל. אבל במין במינו בין בטעמו בין בממשו בטל ברוב. וראיות הרבה על דבר זה. ראשונה הא דר"ל דאיכא ממשו ובטיל ואע"פ שיש בו כזית בכדי א"פ. ועוד הא דאמרי' בכל מקום ערלה באחד ומאתיים. ותנן במס' ערלה ערלה באחד ומאתיים וא"צ להרים. ועוד תנן בפ' הניזקין נפצעו האגוזים נתפרדו הרימוני' נפתחו החביות נתחתכו הדלועין נתפרסו הככרות יעלו באחד ומאתים. ועוד תני בהניזקין נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקט ואם ליקט יעלו באחד ומאתים. ואפי' בדבר שבמנין בטל מדאורייתא כדמפרש התם והא הכא דמדאורייתא בטל ברובה ורבנן הוא דגזור ביה. כי כל דבר שאינו ניכר בטל ברוב. ואפי' הוא קבוע כי אין קבוע אלא בניכר דומיא דחניות ועשרה גוים ויש' ביניהם או איפכא. ועוד פריך במס' ביצה אביצה שנולדה בשבת ונתערבה כולן אסורות קא פריך עלה וליבטיל הא ניחא למ"ד כו'. ועוד אמרי' בפ' גיד הנשה וכן חתיכה של נבילה וחתיכה של דג שנתבשלו עם חתיכות בזמן שמכירן כו'. ופריך בגמ' וליבטל ברובה הניחא למ"ד כו'. ועוד אמרי' בפ' הערל אני שונה חתיכה בחתיכות עולה כו' ובחתיכה שאינו בת (מניין) [מינן] דלא תיקשי ההיא דחולין. ואפי' לר"ל כשנימוחה מיהא בטילה היא. הרי מכל הני שמעתתא שמעינן דמין במינו לא מיחייב בכדי א"פ אפי' הוא בעין הואיל ואינו ניכר מותר לאוכלו. ואפי' אחד אחד דגזירת הכתו' היא דבטיל ברובה. והא דפריך באלו עוברין ב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתים אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומ' דמשני בתרומה בזמן הזה דרבנן. והיה יכול לתרץ מין במינו מודינא לך. א"נ הכא בשאין רוב בהיתר וכדמוקי לה ר' יוחנן ביבמות דהתם פליגו בה ר"י ור"ל. ונמצאת אומ' חומר מין בשאינו מינו בב' עניינים שטעמו כממשו וטעם כעיקר ושניהם מצטרפים בכדי א"פ. ואפי' אינו מעורב והתראת ודאי שיודע שאיסור אוכל התראה. וההיא דר"י דע"ז ה"פ כל שטעמו וממשו אסור ואין לוקין עליו דמפקי ליה רבנן מקרא בפ' אלו עוברין ולמין בשאינו מינו ממשרת וכל משרת. אבל מין במינו בטל ברובו ואפי' בממשו כדלעיל. א"כ רישא דא"ר יוחנן כל שטעמו וממשו דאורייתא' דלוקין וזהו כזית בכדי א"פ ולא בנתערב מיירי אלא אתא לאשמועי' דלוקין בכזית בכדי א"פ לאפוקי מדאביי. ועיקר מילתא רישא. וסיפא אפי' בממשו אין לוקין אלא אשמועי' שאפי' בטעמו ולא ממשו אסור עד ששים. וכדאמרי' מין במינו בס' מדרבנן. וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. והיינו בקבוע הניכר וכגון ט' שרצים וצפרדע א' ביניהם וניכרין כולן והוא נגע או בלילה או כגון שלא הכיר בנגעו בהם ומדאוריית' הוי קבוע. ובכל קבוע שהוא מן התורה לא חיישי' בין בדבר שבמניין בין בדבר שאינו במניין. ולעולם לא יתבטל כל זמן שנטל מן הקבוע. ואפי' נטל עשר חתיכות לי' חנויות ואינו יודע איזו מהן נטל לא אמרי' תתבטל השתא ההיא חתיכה דנבילה בשאר הואיל ואיתסר איתסר משום דהוי קביעות דאוריית'. אבל בקביעות דרבנן כגון חבילי תלתן וחביות אם נפתחו או נתפצעו הן עולין באחד ומאתים. וכן בנטיעה של ערלה שנתערב בשאר נטיעות הרי אסור ליקח מהן וכל מה שיטול הוא אסור אבל אם ליקט מכולן יעלה באחד ומאתים מה שאין כן באיסור תורה כדפי'. (וכי) [כי] מן התורה כל הנטיעות היו מתירין. ועוד קולא אחרת היה לנו שאם נפלה אחת לים המלח כולן מותרות. ובכל מקום דאמרי' דדבר שבמניין אפי' הוא איסור אכילה בלבד חוץ ממשנת מסכ' ע"ז אלו אסורין ואיסורן בכל שהן ואמרי' בגמ' האי תנא תרתי בעי בעי איסורא הנאה ודבר שבמניין. והא קיימ' כוותיה. פר"ף. מ"ה.
